כוונה (Intention)

בקראטה אנו אומרים כי מקור הכח הוא דינמיקה של הגוף ופעולה של השריר הפנימי (כיווץ / הרחבה) אבל המקור החשוב ביותר של כח הוא הכח המנטלי / נפשי, המוח. ללא כוונה חזקה מקורות הכח הפיזי מוגבלים, לא משנה עד כמה התנועה החיצונית נכונה ויפה.

אימון על התנועה החיצונית חשוב, כי הדימוי שלנו והתנועה בפועל חייבים להיות מותאמים.  עלינו להיות עם התמונה הנכונה של עצמנו מתוך כוונה להיות יעיל. מאוחר יותר, כאשר אנו מתקדמים יותר, אין לנו צורך ליצור תנועה חיצונית בכל מקום אליו  הכוונה הולכת כיוון שכל הגוף ישתף פעולה באופן מיידי לאותו כיוון.

אנו אומרים, שככל שהכוונה חזקה וטהורה יותר, יותר שרירים של המערכת המוטורית יתגייסו וישתפו פעולה למטרה המיועדת.
מחקרים מראים, שאם, למשל, אדם עובד על שרירי הזרוע הקידמית ("Biceps") ויש לו כוונה חזקה, הוא מרוכז במהלך עבודתו על שרירים אלו, הוא יהיה מסוגל להרים עד 30% יותר מאשר אם הוא עובד על השרירים האלו תוך כדי כך שהוא מספר בדיחות...

כוונה ודימוי - יש להשתמש בהם בצורה נכונה.
נהוג לומר, שמרכז הגוף הוא מרכז הכוונה והתנועה ומהמרכז הזה נובע רצף נכון של תנועה תוך גיוס השרירים הנחוצים והנכונים.

ככל שאני מתאמץ יותר ויותר עם המחשבה, סביר להניח שאהפוך לנוקשה, אשתמש ביותר כח מפלג הגוף העליון ואהיה, לכן, פחות יעיל.

סנסאי נישיאמה נהג לומר: "עליך לשים את המח (מחשבה) בבטן התחתונה שלך", "כוונה קודם, אח"כ נשימה, אח"כ שרירים וטכניקה".
קל לתקן תנועה חיצונית, כי אפשר לראות אותה באופן ממשי ואז לתקן את מה שדורש תיקון.
לעומת זאת, קשה הרבה יותר לתקן רצף של תנועה וגיוס השרירים לכיוון התנועה, כי צריך לאמן את מערכת העצבים ולפתח דפוסים אחרים.

הכוונה היא הקשה ביותר לאימון, כי היא הכי פחות מוחשית, אבל כאשר שמים את הכוונה במקום הנכון - הכל קורה בצורה טבעית.

קיים קשר הדוק בין קווים כלליים (form), המשכיות / רצף וכוונה.

בקראטה אנו מתחילים ללמוד את התנועה החיצונית שמקנה לנו את הבסיס, המבנה והכלים על מנת לכוון ולהתכוונן אל הרצף הנכון (נשימה-שרירים-טכניקה).
לדוגמא, אם יש טעות בתנועה החיצונית, למשל זווית לא נכונה של כף הרגל האחורית - זה יקשה על השימוש ברגליים, היכולת לסובב את המותן תהיה מוגבלת והדבר יכריח אותנו לפצות על כך ע"י הפעלת כח מהכתפיים. דפוס שגוי כזה יכנס לתוך מערכת העצבים.

אם הכוונה נקייה ונובעת מן המרכז, ללא שיפוט והתערבות של המחשבה, סביר שהתנועה החיצונית והרצף יהיו נכונים.

כאשר אנו מערבים שיפוט ומחפשים "תוצאות", סביר שנשתמש יותר בטכניקות שנובעות מפלג הגוף העליון ונשקיע מאמץ רב יותר מהדרוש ואז הטכניקה עצמה תהיה חסרה.

כאשר הכוונה חזקה, נובעת ממרכז הגוף ו"נקייה", ללא התערבות של המחשבה, ניתן לייצר יותר אנרגיה וגם לחוש את האנרגיה והכוונה של היריב. אני בטוח שלכל אחד יצא לעמוד מול מישהו שלפני כל תנועה שלו חש לחץ רב, חש נשלט. כך חשתי אני כשעמדתי מול סנסאי נישיאמה.

אחרי שפיתחנו את התנועה החיצונית הנכונה ורצף התנועה הנכון ויש לנו כוונה שנובעת מן המרכז (ולא מהמח) יותר שרירים מהיחידות המוטוריות יתגייסו וחלק הגוף השונים ישתפו פעולה בצורה אפקטיבית יותר.

כאשר אומרים "לתת כיוון ממרכז בגוף לעבר היריב" אנו מתכוונים לכך שיש דימוי חזק בהתחלה והשרירים, על אף שאינם זזים עדיין - כבר יש להם כיוון. המשמעות היא, שהרצף כבר נקבע בכוונה מבפנים ועכשיו הוא יפרוץ ויבוא לידי ביטוי ממשי.