הקראטה של נישיאמה - מעבר לתקוה אולימפית

הידטקה נישיאמה השתתף בכיתת הקראטה הראשונה שלו כאשר היה סטודנט בן 17 בטוקיו. כבנו של עורך דין וכבן למשפחה שהתגוררה ביפן זה למעלה מ-300 שנה, היינו מצפים שנישיאמה יחיה חיים מלאים בעיסוקים אקדמיים והצלחות עסקיות.

בגיל 72 הוא מארח מבקרים ביום שישי בצהריים לא במגדל משרדים מפלצתי בטוקיו אלא בדוג´ו קטן בשדרת אולימפיק.

הדוג´ו הזה, בשכונה עמוסה בחנויות נטושות וקירות מעוטרים בגרפיטי, הוא מרחב ספרטני. 

אין גביעים בתצוגה או מחוות צעקניות לסנסאי ניישאמה, אולם ניתן לחוש את הכבוד שתלמידיו רוחשים לו בכל פינה. 

על הקיר הלבן שני דגלים מוצלבים, של ארצות הברית ושל יפן ותמונה של פונוקושי, שהיה לפני שנים הסנסאי (מורה) של נישיאמה. 

בחלק האחורי יש לנישאמה משרד זעיר מלא בספרים ובארגזים שטרם נפרקו. הארגזים נמצאים כאן כבר שבע שנים, אלא שעיצוב פנים אינו בעל חשיבות רבה לנישיאמה. רק הקראטה חשוב לו. במשך רב חייו, מאז הרגע בו הקשיב לראשונה לסנסאי פונוקושי מדבר ביראת כבוד על המקומות המיסטיים במח אליהם שיעורי הקראטה יכולים לקחת אותו, כמו גם את הכח הפיזי שהם יכולים לבנות, החל נישיאמה במאמץ בלתי נלאה לכלול את הקראטה באולימפיאדה. 

אחרי שצפה בארצו מפסידה במלחמת העולם השניה וסייע בבנייתה מחדש של יפן, הגיע נישיאמה בשנת 1961 עם משפחתו - אשתו ושלוש בנותיו, ללוס אנג´לס, כדי שיוכל ללמד קראטה. 

נישיאמה האמין שנאמנות לעקרונות העתיקים של הקראטה בסופו של דבר תהיה טובה מספיק כדי לשכנע את הועד האולימפי הבינלאומי שבדיוק כשם שהג´ודו והטקוואנדו הם ענפים אולימפיים, כך גם מן הראוי שיהיה הקראטה. עד כה לא הניב המאבק הזה את הפירות המצופים. נישיאמה, שמכהן כנשיא של התאחדות הקראטה המסורתי (ITKF) והפדרציה הבינלאומית האמריקאית של חובבי הקראטה (AAKF) גילה את שגילו כל כך הרבה אחרים לפניו - שפוליטיקה וכסף הם מה שמניעים את עבודת הועד האולימפי הבינלאומי. 

קיים ארגון מתחרה, הפדרציה העולמית של הקראטה (WKF) אשר, לתפישתו של נישיאמה, מוכן לכופף את עקרונות הקראטה כך שיתאימו לועד האולימפי הבינלאומי, מוכן מדי לשנות את הכללים ולסטות מן העקרונות כדי שהקראטה יהיה יותר קל לשיווק. אולם העוסק בקראטה מסורתי אינו לובש נעליים או טרנינגים - הנה "הלך" הפוטנציאל לחוזה עם "נייקי"... הצבע היחיד הוא החגורה, שחור הוא הטוב ביותר. בקראטה המסורתי אין שימוש בציוד עזר - כפפות, מגיני שיניים..."בקיצור" - קשה למסחר את הקראטה המסורתי... אז אחרי כל השנים האלו  האלו שבילה בלדחוף, בלדרבן ולפעול בכל דרך אחרת שחשב שתועיל, נישיאמה נשען כעת לאחור בכיסאו ואומר:"אני כבר לא יודע אם אני רוצה שהאומנות שלי תהיה באולימפיאדה". 

החיוך חוזר לפניו רק כאשר הוא מדבר על הדוג´ו שלו. מזה כ-30 שנה שהדוג´ו הזה מתמלא בשבתות ובימי ראשון בילדי השכונה שבאים ללמוד מהמאסטר. בעבר היו רב הילדים קוראנים ויפניים, כיום הם בעיקר היספניים. 

אבי רוקח עבר מישראל ללוס אנג´לס כשהיה בן 21 כדי ללמוד קראטה מנישיאמה. "התחלתי ללמוד קראטה כשהייתי בן 15", הוא אומר "ותמיד תמיד שמעתי סיפורים על סנסאי נישיאמה. ברגע שסיימתי את שירותי הצבאי הגעתי לכאן כדי ללמוד מסנסאי נישיאמה. אני בן 39 כיום ועדיין לומד ממנו כל יום דבר חדש. לאף מורה לאומנויות לחימה בעולם אין את הידע העצום שיש לסנסאי נישיאמה". 

בהיותו אלוף בינלאומי, פתח רוקח דוג´ו משלו  בבוורלי הילס. הוא מלא הערכה למורה שלו, נישיאמה, שמעולם לא עזב את שדרות אולימפיק פינת רח´ וולנסיה, אלא כדי להעביר סמינרים מקצועיים ברחבי העולם, נישיאמה שמקדם בברכה את ילדי השכונה, לא משנה באיזו שפה הם מדברים. "אני חושב שזה נהדר", אומר רוקח, "אני מאמין שקראטה יכול באמת לשנות את חייו של מישהו. עבורי הקראטה חשוב כמו בית ספר בהנחלת כישורים חברתיים ומשמעת. הקראטה גם משפר את היוכלת להתמקד. עבור אותם ילדים בשכונה של סנסאי נישיאמה, זה מאוד מיוחד".

נישיאמה מלמד לא רק ילדים אלא גם מבוגרים, שמתפעלים משפע הידע וממגוון הדרכים להעביר אותו שבם חווים באימונים מדי יום."נישיאמה הוא כמו סופרמן", אומר רוקח. "הוא עושה שינוי כל כך גדול כשהוא מאמן שבן רגע הוא הופך צעיר ב-20 שנה מכפי גילו".