ההיסטוריה של הקראטה

למרות שכיום ישנם סוגי קראטה רבים, במקור היה רק סוג אחד.

הקראטה הראשון, הקראטה המסורתי (קראטה-דו) היה הקראטה המקורי שממנו סוגי הקראטה האחרים שאלו את המילה "קראטה" כפי שנוהגים להשתמש בה כיום.

שורשי הקראטה ב"טודה" (Tode), שיטת הגנה עצמית ללא כלי נשק שהתפתחה באוקינאווה.בתקופה שבה הממשלה אסרה את השימוש בכלי נשק. ה"טודה" הושפעה מאומנויות לחימה סיניות הידועות בשם צ´ואן-פה (Chuan-fa) ובעלות היסטוריה של למעלה מאלף שנים.

התפתחות הקראטה המסורתי הגיעה לבשלות בסביבות 1930 במיינלנד שביפן, שם שולב הקראטה-דו כחלק ממערכת ה"בודו", שם כולל לאומנויות הלחימה היפניות.

"קראטה מסורתי" אם כן, הוא מושג כללי לקראטה העוקב אחר העקרונות הפילוסופיים של ה"בודו", בשילוב עם ה"טודה".מושג מרכז בקראטה המסורתי הוא התפיסה של "טודומה-וואזה" (Todome-Waza) – מכה מסיימת, שהיא טכניקה אחת שמנטרלת את היריב באופן טוטאלי. המיומנות הגבוהה הנדרשת לביצוע ה"טודומה-וואזה" היא שהופכת את הקראטה המסורתי לאומנות ברמה הגבוהה ביותר.

לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה ההכרה בערך הרב שיש לקראטה כאמצעי להגנה עצמית, לפיתוח כושר גופני, תחרותיות ולהתפתחות מנטאלית ופיזית.יחד עם זאת, כאמנות לחימה, זה הצריך תהליך למידה ארוך וקפדני.בגלל שתרגול הקראטה יצר מהר מאוד "בום" והפך למאוד פופולרי, הדרישות ללימוד ארוך וקפדני "נדרסו" ופינו את מקומן לדרישות של ימינו שמחפשות אחרי תוצאות מהירות יותר.התוצאה היתה הופעתם של סוגי ספורט חדשים שהשתמשו במונח ":קראטה".כדי למנוע בלבול וזיהוי עם סוגי ספורט חדשים אלו, הציבור החל להבחין את הקראטה המקורי ולכנות אותו בשם"קראטה מסורתי".

הקראטה המסורתי מורכב משני זרמים עיקריים: "שורי-טה" (Shuri-Te) הכולל את טומרי-טה (Tomari-Te) ו"נהא-טה" (Naha-Te). השורי-טה התפתח באיזור שורי באוקינאווה (כיום חלק מהעיר נהא) ומבוסס על הצ´ואן-פה (Chuan-Fa) הסיני מהתקופה של 1400 לערך. השורי-טה התפתח באופן היחודי לו תחת התנאים הגיאוגרפיים והפוליטיים של אוקי נאווה. שורשי הנהא-טה מובילים לנאן-פיי-צ´ון (Nan-Pei-Chun) של שנת 1900 וקשורים ישירות לאיזור נהא של אוקי נאווה החל מפוקיאן (Fukien) שבסין.

2. מטרות וערכים של קראטה מסורתי

מטרת הקראטה המסורתי היא לפתח גוף ונפש מאוזנים היטב, באמצעות אימון בטכניקות לחימה. הקראטה המסורתי גם חולק עם ה"בודו" את מטרת העל, שהיא טיפוח האופי האנושי של המתאמן לרמה גבוהה יותר שבה הוא מונע ונמנע מכל התקפה אלימה לפני שהקרב האמיתי בכלל מתרחש.

ה"בודו" צומח מאימון ותרגול של לחימה פיזית, אולם יחד עם זאת יש לו השפעה משמעותית על ההתפתחות הרוחנית והפיזית של האדם, היות והפילוסופיה והאתיקה של ה"בודו" הן במהותן דרישות מוחלטות ללימוד טכניקות ושיפור מיומנויות.מרכיבים ב"בודו", כגון נימוסים וכללי אתיקה, לא אומצו מגורמים חיצוניים, אלא הם חלק בלתי נפרד שקיים בבסיס מערכת ה"בודו" ובשיטת האימון הפיזי לפי עקרונות ה"בודו" אשר משולבים בד בבד עם השיפור הטכני:

א. רצינות

אימון "בודו" חייב להתבצע באופן רציני, כי הטכניקות נגזרות ממצבים קיצוניים של חיים או מוות, שבהם על המתאמן לנצח את הקרב כדי לשרוד. רק על ידי רצינות ניתן להגיע לרמות גבוהות של ביצוע מבחינה פיזית ומנטאלית, הרבה מעבר לרמות הרגילות. הדבר בא לידי ביטוי בתחרויות בעצם פורמט הקרבות והחיפוש אחרי "איפון אחד" (Ippon-shobu) או ה"טודומה-וואזה" – טכניקה מסיימת מושלמת אחת שקובעת מיהו מנצח הקרב.
דרך העובדה שטכניקה מושלמת אחת יכולה להכריע קרב, המתחרים לומדים את חשיבותה המכרעת של הגישה הרצינית באימונים.

ב. ענווה
כדי להגיע לרמה גבוהה יותר, ה"בודו" דורש מהמתאמן לשמור על ענווה ועל התנהגות צנועה.דבר זה מאפשר למתאמן ללמוד משהו מכל אחד, בכל זמן.ברגע שמישהו או מישהי חושבים שהם טובים יותר מאחרים, האפשרות לשיפור קטנה באופן משמעותי. זה הבסיס לכבוד שיש לחלוק למאמנים, כמו גם לחברים לאימונים ב"בודו".

ג. שלווה ומשמעת
כפי שכבר הוזכר, טכניקות ה"בודו" המקוריות עוצבו למען מצבים קריטיים שבהם המתרגל יכול לשרוד או לא לשרוד. בתנאים כאלו, קשה לכל אדם לשמור על מחשבה רגועה. היכולת "לנקות" את השיפוט או את הרפלקסים הפיזיים נחלשת ולעיתים קרובות האדם ימצא את עצמו פועל כתוצאה מלחץ. לכן, שמירה על "רגשות יציבים" / נפש רגועה היא מרכיב חיוני באימון "בודו" ולכן אימון מתחיל ומסתיים במדיטציה.בנוסף, אימון "בודו" שמתנהל באופן קפדני ותוך שמירה על המשמעת גורם למתאמן להיות בטוח בטכניקה שלו ולזכות ביציבות מנטאלית. מחקרים אחרונים שנעשו ע"י פיזיולוגיים של ספורט, השיטה הזו מוכרת כיעילה ביותר במניעת תנודות של הנפש.

ד. מיומנות
ב"בודו", הטכניקה הנכונה והיעילה נוצרת ע"י מיומנות ולא ע"י הסתמכות על כח פיזי של שרירים. הטכניקות נוצרות ומונעות ממרכז הגוף כדי שניתן יהיה לנצל את הרפלקס המהיר והיעיל והדינאמיקה של כל הגוף. מכאן, שהיתרונות הפיזיים הנרכשים כתוצאה מאימון כזה הם ברמה הגבוהה ביותר. באופן דומה, הקראטה המסורתי דורש פעולה פיזית אינטגרטיבית שנשלטת ממרכז הגוף, החל מכפות הרגליים שעל הרצפה. אימון נכון מפתח גוף שבו כל חלק פועל בתיאום מושלם ללא תנועות מיותרות וכתוצאה מכך, מאפשר למתאמן לבנות גוף מאוזן היטב. הקראטה המסורתי שואף לפתח את אישיות האדם כמכלול ולכן תרגול הקראטה המסורתי מפתח הן את הפן הפיזי והן את הפן המנטאלי, ע"י אימון לשליטה עצמית ולשמירה על יציבות רגשית.

מטרת העל של אימון הקראטה המסורתי אם כן, אינה רק החתירה לביצוע טכני מושלם של טכניקות הלחימה, אלא גם ובעיקר פיתוח האישיות של המתאמן כמכלול, גם כאשר הלחימה כבר אינה נחוצה.

הכרת הערכים המתוארים לעיל מאפשרת להבין מדוע אימון פיזי ומנטאלי שכזה הפך לבסיס התפישה של ה"בודו" ושל "קראטה מסורתי" הדורשים חיפוש אינסופי אחרי התפתחות אנושית אישית.